רקע לצילום: לבן, שחור, ירוק או נייר - איך בוחרים ומה צריך כדי להקים סט

בעל חנות תכשיטים מצלם זוג עגילים על שולחן הסלון מול קיר לבן. בתמונה שיוצאת הקיר אפרפר-צהבהב, מאחורי העגיל יש צל כפול, ובפינה הימנית נכנס קצה של שקע חשמל. הוא מגדיל את החשיפה, והקיר מלבין, יחד עם הזהב של העגיל.

קיר לבן כמעט אף פעם לא יוצא לבן בתמונה, כי צבע קיר מחזיר את גוון התאורה שבחדר ומוסיף מרקם עדין שהמצלמה קולטת. רקע צילום ייעודי פותר שתי בעיות בבת אחת: הוא חלק ונטול מרקם, והוא מאפשר להרחיק את הנושא מטר וחצי עד שני מטרים כך שהצל נופל על הרצפה ולא על הרקע עצמו.

הבחירה ברקע לצילום נסגרת על ארבעה משתנים: צבע, חומר, גודל והמרחק שאפשר לייצר בחדר. הצבע קובע את מצב הרוח של התמונה, החומר קובע כמה קמטים יראו, והגודל נגזר מהאם מצלמים פנים, גוף מלא או שלושה אנשים יחד.

המרחק קובע יותר מהצבע

הטעות הנפוצה היא להצמיד את הנושא לרקע. במרחק של חצי מטר, כל צל שנוצר על הנושא נשפך גם על הרקע, והתמונה נראית שטוחה. הרחקה של מטר וחצי עד שני מטרים מזיזה את הצל אל הרצפה ומאפשרת לשלוט בשני האלמנטים בנפרד.

למרחק יש גם השפעה על בהירות. עוצמת האור יורדת בריבוע המרחק, ולכן רקע שנמצא שני מטרים מאחורי הנושא מקבל בערך רבע מהאור שהנושא מקבל, ירידה של שני סטופים. זו הסיבה שרקע בד לבן מצולם באור אחד יוצא אפור בינוני ולא לבן, ומי שרוצה לבן נקי מאיר את הרקע בפנס נפרד, בעוצמה גבוהה בסטופ וחצי מזו של הנושא.

הכיוון ההפוך עובד בדיוק אותו דבר. כדי לקבל שחור עמוק לא צריך בד יקר במיוחד, אלא להרחיק את הרקע ולוודא שאף פנס לא מאיר אליו. אותו בד שחור שמצולם צמוד לנושא ייצא אפור כהה, ובמרחק שני מטרים ייצא שחור. השליטה בזה מתחילה בהבנה של תאורה לצילום ואיך היא מתנהגת במרחק, יותר מאשר בבחירת גוון הבד.

לבן, שחור, אפור או צבעוני: מה כל רקע עושה לתמונה

בפועל, מי ששוכר רקע לפעם ראשונה מקבל בדרך כלל שני צבעים ולא אחד. בדי רקע רבים דו-צדדיים, ואותו פריט נותן לבן מצד אחד וכחול או חום מהצד השני. זה מכסה גם דיוקן וגם צילום מוצר באותה הזמנה, וחוסך החלפה של המעמד באמצע יום צילומים.

בד, נייר או ויניל

בד הוא החומר הנפוץ בהשכרה, כי הוא מתקפל לתיק, לא נקרע ושורד עשרות שימושים. החיסרון היחיד הוא קמטים: בד שיצא מאריזה צריך מתיחה טובה על המוט, ולפעמים גם מגהץ אדים. בצילום דיוקן שבו הרקע מטושטש הקמטים לא נראים כלל, ובצילום מוצר על רקע מואר הם כן.

נייר רקע ברוחב 2.7 מטר נותן את המשטח הכי חלק שיש, בלי קמט אחד, וגולש מהמעמד אל הרצפה ברצף אחיד. בתמורה הוא מתלכלך ונקרע במגע עם נעליים, וכל צילום שורף בין חצי מטר למטר מהגליל. ויניל הוא הכבד מבין השלושה, אפשר לנגב אותו במטלית ולכן הוא מועדף לצילומי אוכל ומוצרים רטובים.

איזה גודל רקע באמת צריך

הגודל נקבע לפי הקאדר, לא לפי גודל החדר. לצילום ראש וכתפיים מספיק רוחב של מטר וחצי. לדמות בגוף מלא בעמידה צריך רוחב של 2.7 עד 3 מטרים, אחרת קצה הבד נכנס לפריים בכל תזוזה. לצילום של שניים או שלושה אנשים יחד שלושה מטרים הם המינימום המעשי.

האורך חשוב לא פחות. בד באורך שישה מטרים מאפשר לתלות שלושה מטרים לגובה ולפרוס את השאר על הרצפה, וכך מתקבל מעבר רציף בין הקיר לרצפה בלי קו הפרדה. בחירת רקעים לצילום מתחילה בשאלה אם הנושא עומד או יושב, כי זה מה שמכתיב את שני המספרים.

כמה מקום צריך בבית

החישוב מורכב משלושה מרווחים שמצטברים: כמטר וחצי עד שניים בין הרקע לנושא, עוד שניים עד שלושה בין הנושא למצלמה בצילום גוף מלא, ומרווח קטן מאחורי הרקע לחצובות. סלון באורך חמישה מטרים מספיק לדיוקן, אבל צילום של דמות בעמידה עם עדשה של 85 מ"מ כבר דוחק את הצלם אל הקיר הנגדי.

למי שהחדר שלו קצר יש שני פתרונות מעשיים. הראשון הוא לצלם בעדשה קצרה יותר, בסביבות 35 עד 50 מ"מ, שמאפשרת לתפוס גוף מלא ממרחק של שניים וחצי מטרים. השני הוא להציב את הסט באלכסון החדר במקום לאורך הקיר, מה שמוסיף בערך 40 אחוז למרחק הזמין בלי לעבור דירה.

הגובה הוא המגבלה שנשכחת. תקרה סטנדרטית בגובה 2.5 מטרים לא מאפשרת לפרוס מעמד עד שלושה מטרים, ולכן הבד נתלה בגובה של כ-2.3 מטרים. זה מספיק לדמות בעמידה, אבל לא לתלייה שמשאירה גם גלישה נדיבה על הרצפה.

המעמד: מה שמחזיק את כל זה באוויר

מערכת מעמד לרקע בנויה משתי חצובות ומוט טלסקופי שנפרס עד שלושה מטרים ומתקצר לתיק. זה הרכיב שהכי הרבה אנשים שוכחים להזמין, ואז מגיעים עם בד ותולים אותו על מסמרים בקיר, פתרון שמחזיר את הקמטים ומגביל את המרחק מהקיר.

שתי נקודות מעשיות: שק חול על כל רגל מונע מהמערכת ליפול כשמישהו נתקל בכבל, ומוט באורך שלושה מטרים שנושא בד רטוב או כבד נוטה להתעקם במרכז. בערכת ציוד לסטודיו המעמד מגיע יחד עם הבד, וזו הדרך הפשוטה לא לגלות את החוסר ביום הצילום.

מסך ירוק: למה רוב הניסיונות הביתיים נכשלים

החלפת רקע בעריכה עובדת רק כשהירוק אחיד. הפרש של יותר משליש סטופ בין מרכז הבד לפינות מייצר שני גוונים של ירוק, והתוכנה מוציאה שוליים משוננים סביב השיער. הפתרון הוא שני פנסים בזוויות סימטריות של כ-45 מעלות משני צדי הבד, ולא פנס אחד חזק מלפנים.

הכשל השני הוא נזילת צבע. אור שמוחזר מבד ירוק צובע את הכתפיים והשיער בגוון ירקרק, והתוכנה מוחקת אותו יחד עם הרקע. הרחקה של שני מטרים לפחות בין הנושא לבד, ותאורת הפרדה מאחורי הנושא, פותרות את זה. וכמובן, שום פריט לבוש ירוק בפריים.

הכשל השלישי הוא קמטים. קמט בבד ירוק יוצר צל, והצל הוא ירוק כהה שהתוכנה מזהה כצבע אחר. בד שנמתח היטב על המוט וקיבל חצי שעה ליישר את עצמו חוסך שעה של עבודת עריכה על כל דקת וידאו.

סיכום: הרקע הוא החלק שאי אפשר לתקן אחר כך

חשיפה שגויה מתקנים בעריכה. פוקוס רך אפשר לחדד במידה מסוימת. רקע עם מרקם, צל כפול וקצה של שקע חשמל דורש גזירה ידנית סביב כל קצה שיער, וזו עבודה של שעות על תמונה אחת. השכרה של בד, מעמד ופנס נוסף ליום אחד מונעת את כל זה מראש, ובנקודת ההשכרה של Lens4Rent אפשר לקבל התאמה של הגודל והצבע לפי סוג הצילום עוד לפני ההזמנה. פנייה ישירה עם מידות החדר וסוג הנושא מספיקה כדי לסגור רשימה מדויקת.

אפשר להשקיע שעות בבחירת עדשה ולצלם על קיר הסלון. התמונה תיראה בדיוק כמו מה שהיא: צילום שנעשה בסלון. הרקע הוא הדבר היחיד בפריים שהצופה לא אמור לשים לב אליו, ובדיוק בגלל זה הוא זה שקובע אם התמונה נראית מקצועית.

שאלות ותשובות